על מעידות ונפילות

0
234
על מעידות ונפילות

אנשים רבים רואים ביכולת לשמור בצורה קפדנית על מסגרת זו כדבר בעל חשיבות עליונה בהתמודדות עם השמנה והפרעות אכילה. בתפיסה זו יש הרבה מן האמת אך למיטב הבנתי יש צורך להרחיב אותה בהיבט נוסף, לעתים חשוב לא פחות, והוא המסוגלות להתמודד עם תזוזות מהמסגרת.

בכותרת רשום מעידות ונפילות והייתי רוצה בתחילה לומר מה ההבדל בין השתיים בהקשר עליו אכתוב. מעידה היא סטייה מן המסגרת. במכוון איני מתייחס לגודל הסטייה כיוון שבעיני הדבר המשמעותי הוא לא גודל הסטייה מן המסגרת אלא מה שקורה לאחר הסטייה. הדבר שקורה לאחר מכן הוא זה שיכתיב אם מדובר בסטייה או נפילה. אם יש עצירה וחזרה למסגרת מדובר במעידה. אם לא חוזרים למסגרת מדובר בנפילה. נפילה, אם כן, היא קריסה מתמשכת של המסגרת הטיפולית שמובילה חזרה למצב שלפני הטיפול או אפילו להידרדרות במצב.

בכדי לגשת לנושא בצורה נכונה, חשוב לזכור מה המטרה הכללית של הטיפול בהשמנה או הפרעות אכילה. ובכן, המטרה היא אכילה נכונה, בריאה ועד כמה שניתן משוחררת מקונפליקטים. גישה לא נכונה יכולה להוביל לכך שהמסגרת הטיפולית הופכת לשליט עריץ בחייו של האדם במקום להיות משענת תמיכה. כך מחליפים סבל שנובע מאי שליטה לסבל שנובע משליטה מופרזת. למעשה, אחד הסימנים לבריאות נפשית הוא היכולת להיות משוחררים מקונפליקטים, יכולת לגמישות והעדר סבל נפשי. לעומת זאת חלק מהמאפיינים של חוסר בריאות הוא סבל נפשי ותנועה קיצונית בין מצבים שונים (כמו ריסון והעדר ריסון, דיכאון ואופוריה, הערכה עצמית מופרזת לחוסר הערכה וכיוצא בזה).

גם הפרעות האכילה מתחלקות באופן גס להפרעות של העדר ויסות (אכילה כפייתית, בולימיה, השמנה), הפרעות של ויסות יתר (אנורקסיה) והפרעות בהן קיימת תנועה קיצונית בין העדר ויסות לוויסות יתר (לדוגמה בולימיה עם הקאות).

כאשר אדם לומד התנהלות תזונתית נכונה הוא לומד במידה רבה התנהלות רגשית נכונה עם עצמו. כלומר בנוסף לידע ולמודעות שהוא רוכש על התזונה שלו, נכון יהיה שירכוש גם ידע ומודעות הנוגעים לתהליכים הרגשיים המתרחשים אצלו עם דגש על תזונה.

אמחיש את הרלוונטיות של נושא זה דרך דוגמה:

נניח שמדובר באדם עם דימוי עצמי ירוד, שמבחינה תזונתית לוקה בחוסר ויסות ולכן גם בעודף משקל. אותו אדם החל טיפול תזונתי, בו קיבל תפריט מומלץ מהדיאטנית, על פיו הוא אמור להתנהל מבחינה תזונתית. קורה שאותו אדם הולך למסעדה עם מכרים ובמסעדה מגישים מזון שלא מתיישב באופן מדויק עם התפריט המומלץ. בנוסף, בסיום הארוחה כולם מזמינים קינוח והוא מתפתה להזמין קינוח עם כולם. על פי הדיאטניות העובדות במרכז ISIS, מומחיות בטיפול בהפרעות אכילה או השמנה, ניתן לומר כי מבחינה תזונתית אין משמעות גדולה לאירוע. עם זאת, יכולה להיות לאירוע זה משמעות מאד גדולה מבחינה נפשית כאשר זו תשפיע שוב על הכיוון התזונתי.

האפשרות הלא טובה היא שאותו אדם יסיק מסקנות שליליות לגבי יכולותיו ויהיה מאוכזב מעצמו. בנוסף, הוא עלול לחשוב שהתנהלותו בארוחה המדוברת מעידה על קריסה של המסגרת וחולשת אופי בלתי הפיכה. כמובן שמכאן קצרה הדרך למצוקה רגשית, ייאוש ופגיעה בתחושת הערך העצמי. דבר בעייתי נוסף הוא שאצל אנשים הסובלים מהשמנה, האוכל הוא פתרון למצוקה רגשית, מה שמגדיל את הסיכון לעבור ממעידה לנפילה.

אדם זה עושה מספר טעויות (שמאד אנושי לעשות). הראשונה היא הערכת יתר של כוחותיו ומכאן אכזבה בלתי נמנעת בעקבותיה. אדם אינו יכול לאורך זמן להתמיד באופן קיצוני עם מסגרת כלשהי, לכן הציפייה לא לחרוג אינה מציאותית. עוד רגש הקשור לדינמיקה הרגשית הזו הוא אשמה משום שהאדם מרגיש כאילו יכול היה לעצור את עצמו ולא עשה זאת. כמובן שזו מסקנה בעייתית כיוון שאם היה באמת יכול לעצור את עצמו היה עושה זאת. טעות נוספת היא הפיכת משהו נקודתי וזמני לדבר רחב ומתמשך. מעידות קורות ויקרו כל הזמן. עם זאת הן אינן חייבות להפוך לנפילות. עמדה רגשית אשר הופכת באופן אוטומטי מעידה לנפילה היא נבואה שתגשים את עצמה.

מה אם כך יכול אדם לעשות בכדי להימנע מהפיכת מעידות לנפילות?

ראשית עליו להיות מודע לדינמיקה הנפשית שעומדת בבסיס הדברים הללו ולהיזהר שלא ליפול למקומות לא רצויים. כמו כן מומלץ לראות כל מעידה כהזדמנות לתרגול ולמידה. השאיפה היא לזהות כמה שיותר מהר את המעידה ומהר ככל שניתן לעצור אותה. כדאי לנתח, ללא תחושת אשמה, את המעידה והגורמים לה ולנסות להבין כיצד להימנע מחזרה על אותה טעות. כדאי לראות את העניין כשריר רגשי. ככל שיש יותר מעידות שעוצרים ולומדים מהן כך יהיה קל יותר לעצור את המעידות הבאות ואז גם את הנפילות.

חשוב בנקודות הזמן הללו לזכור שהרגלי אכילה הינם דבר הטבוע מאד עמוק בנפשם וגופם של אנשים. לכן קשה מאד לשנות אותם וצריך להיות עם אורך רוח וסבלנות רבה לתהליך. צריך להימנע עד כמה שניתן מגינוי עצמי וביקורת עצמית ולנסות לראות את המאמצים שהושקעו ואת הכוונות הטובות.

דבר חשוב אחרון הוא לנסות להימנע מלהסתיר מעידות ואפילו לשתף בהן אנשים אחרים. שותפים טובים לצורך זה הם אנשי המקצוע (דיאטנית, פסיכולוג) אולם ניתן להסתפק גם בשיתוף חברים, קרובים ומשפחה. אם מסתירים ומתביישים נוצר עומס רגשי שפוגע בתהליך. שיתוף מונע הכחשה של המצב כלפי עצמי וכלפי הסביבה.

לסיכום, אם אותו אדם שבדוגמה מעד, מומלץ שיפעל כך:

ראשית, לנסות לשים לב, מוקדם ככל האפשר, שמעד ולנסות לעצור, מוקדם ככל האפשר, את המעידה. אם למשל הוזמן הקינוח לעצור בזה ולחזור לתפריט המומלץ מהר ככל הניתן. כמו כן מומלץ לעשות תהליך קצר של למידה של המעידה. מה הוביל אליה, מה איפשר אותה, כיצד היא הופסקה. חשוב לא להזניח בתהליך הלמידה את עצירת המעידה כיוון שכך לומדים כיצד הצלחנו לעשות זאת. ברגע שזה הושג יש להמשיך בשגרה הרגילה ולנסות שלא לבחוש בעניין, בעיקר לא מתוך תחושת אשם. על האדם להזכיר לעצמו שהוא אנושי, עם חולשות אנושיות, שהוא בהתמודדות מאד קשה ומורכבת ולשמוט כל חשיבה ביקורתית שיש לו על עצמו. אם זה בכל זאת מטריד ואם זו מעידה משמעותית כדאי לספר בהקדם האפשרי על המעידה בכדי לא להשאר איתה לבד ובנוסף לשתף את אנשי המקצוע המלווים אותו – פסיכולוג, דיאטנית.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here