בדידות היא חוויה אנושית כואבת, שמאפיינת את התקופה שלנו במידה גדולה. אני אנסה להסביר אותה מעט, להתייחס להשלכות שלה לבעיות שונות ולחפש לה פתרונות ודרכי התמודדות, כמו יצירת מודעות, שיתוף ותקשורת עם אחרים , יצירת קשרים משמעותיים, העשרה של העולם האישי בחוויות משמעותיות וגם קבלה והשלמה עם הבדידות כנתון של הקיום האנושי (על פי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ניטשה, אלבר קאמי, וגם הפילוסופיה הבודהיסטית). הבדידות היא חוויה שכתבו וכותבים עליה רבות בספרות (מאה שנים של בדידות/גבריאל גרסיה מארקס, בדידות/שולמית הראבן ועוד).
בדידות מוגדרת כמצב חברתי רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים, לרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני. תחושת הבדידות היא סובייקטיבית ואינה מחייבת המצאות לבד, אלא חיים בלי יחסים חברתיים מספקים. בדידות יכולה להתקיים בתוך מערכת יחסים כמו בנישואין או במשפחה, כאשר היחסים הדומיננטיים הם יחסים של טינה, עוינות, כעס והעדר אהבה ותקשורת בריאה.
בעולם המודרני, האינדיווידואליסטי , כאשר המבנה המשפחתי כבר לא חמולתי, ואלמנט התמיכה והעזרה אינו חזק, חווית הלבד או הבדידות עולה. ידועים גם מקרים של התאבדות בני נוער על רקע של בדידות קשה.
בהזדקנות, כאשר מצטברות חוויות של אובדנים, נטישות, פרידות, מכאובי חיים למיניהם, אנחנו יכולים לראות את אלמנט הבדידות הרגשית כנושא מרכזי שגורם למכאובי נפש, לדכאונות וחרדות ומשם גם למכאובי גוף ומחלות.
הבדידות היא אם כן תופעה קיומית שצריך להכיר בה ולהתמודד אתה. יחד עם זאת, אפשר לראות בה גם תכונה שיכולה להיות חלשה או חזקה אצל טיפוסי אנשים שונים. הפסיכואנליטיקאי הבריטי, ויניקוט, תאר באופן נפלא את היכולת להיות לבד, שמתפתחת אצל ילדים מגיל רך. הילד לומד להרגיש בטוח כאשר הוא חש את נוכחותה של האם על ידו. הילד חש שהאם נמצאת שם אתו ובשבילו. כאשר התחושה הזו מתפתחת ומתבססת, רוכש הילד את היכולת להיות לבד פיסית, כי רגשית הוא לא מרגיש לבד. הוא יגדל להיות אדם שיודע להיות לבד ואפשר להניח שיוכל לשאת גם חוויה של בדידות. כאשר הילד לא גדל עם החוויה הזאת של נוכחות טובה ומיטיבה של האם על ידו ואתו, ייתכן שלא ירכוש את היכולת להיות לבד.
אנשים בריאים ומפותחים נפשית יכולים לשאת או להכיל בדידות, להשלים ולחיות עם חוויה רגשית זו והיא לא חייבת להיות הרסנית ופוגעת בבריאותם הנפשית או ביכולתם להתחבר לחוייה של חיים ומשמעות. לצורך זה הם צריכים לחוש תחושת בטחון בסיסי . במקרים אחרים, כשהביטחון הרגשי מעורער ,יכולה חווית הבדידות להיות הרסנית ובלתי מוכלת, להביא לסימפטומים של דכאון, חרדה, התמכרויות שונות ו הפרעות אכילה .
אם נקשור את הדברים לחוויה הרגשית בזקנה, אני משערת שאנשים המרגישים שיש נוכחות קבועה ובטוחה של מישהו משמעותי בחייהם, ירגישו יותר בטחון רגשי מאנשים שלא מרגישים שקיימת עבורם נוכחות כזאת והם יכולים להרגיש יותר בדידות. כבר נאמר , לא טוב היות האדם לבדו. , אנשים זקוקים לקשר משמעותי עם מישהו. אנשים צריכים להתחבר , מלשון חברות וחיבור עם האחר.
אפשר ליצור קשרים יותר או פחות אינטימיים, אבל חשוב לשאוף לקשר פתוח וכנה. חשוב לשתף ברגשות, לשמור ולטפח קשרים משמעותיים. כמו כן, כפי שציינתי קודם, אדם יכול להתמודד עם בדידות גם דרך חיבור לחוויות משמעותיות שמעשירות את עולמו, כמו דרך יצירה ואמנות .
אנשים שסובלים מבדידות רגשית על נגזרותיה וחולייה, יכולים כמובן להעזר בטיפול פסיכולוגי שיסייע להם לזהות את עולמם הרגשי, את מקורות סבלם, להתמודד עם המצוקות , ללמוד לחיות עם בדידות גם כמרכיב קיומי, וגם לחפש לעצמם פתרונות. טיפול פסיכולוגי מאפשר בנייה של קשר עמוק ואינטימי בין מטפל למטופל ויש בו, בעצם מהותו, מענה למצוקת הבדידות.
